פרשת קדושים מציג את העקרון הבסיס של מוסר ביהדות, לחקות את האל – ״דַּבֵּ֞ר אֶל־כׇּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדֹשִׁ֣ים תִּהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃״ (ויקרא 19:2) מיהו קדוש על פי הפסוק? זה המחקה את הקדוש (ברוך הוא). מהו מוסר, חיקוי האלהים.

הפרשה גדושה ומלאה במצוות: להאכיל את הנזקקים, לא לגנוב, לא לשקר, לא לעשוק, לא לקלל, לא תלך רכיל, לא תשנא, לא תִקום. גם כוללת את המצווה הידועה של פאות וזקן לגברים כמו גם מצוות אהבת הגר ״כי גרים הייתם בארץ מצריים״. 

 אך מצווה אחת קשוחה דורשת הבנה מחודשת במיוחד לאור ה7 באוקטובר ולאור יום השואה שציינו בשבוע שעבר ויום הזכרון שנציין בשבוע הבא: ״…אִישׁ֩ … אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֧ן מִזַּרְע֛וֹ לַמֹּ֖לֶךְ (כקרובן אדם) מ֣וֹת יוּמָ֑ת, עַ֥ם הָאָ֖רֶץ יִרְגְּמֻ֥הוּ בָאָֽבֶן׃״ (ויקרא 20:2).

עובדיה ספורנו, פרשן איטלקי מהמאה 16 כותב: ״אחר שבאר (משה את) הכוונה האלהית לקדש את ישראל למען ידמו אליו (או יחקו אותו כפי שלומדים מראשית הפרשה) … והורה אותם את הדרך אשר בהם תושג התכלית (הזו) … הזהיר מהופכה דבר….״

מי מקריב למולך בימינו? במאה ה20 אלו היו הנאצים. האכזריות שלהם ברציחת יהודים ואחרים באה מפילוסופיה רצחנית ואכזרית, כמו דת המולך. האליל של הנאצים הייתה הלאומנות ותורת הגזע, והנשרפים היו… אנחנו היהודים. במאה ה21 חמס מאמין באליל של הלאומנות הפלסטינטית ומקריב את בניו כשָהִידִים רצחניים. וכדברי התורה, ״סקילתם״ של אלה וגם של אלה מוצדקת ומובנת. 

החלופה לקורבנות האדם של המולך המצוּוה בפרשה מופיעה בויקרא פרק 19 פסוק 18:

 לֹֽא־תִקֹּ֤ם וְלֹֽא־תִטֹּר֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י יְהֹוָֽה׃ 

במאה הראשונה לפני הספירה הילל הזקן אמר: דַּעֲלָךְ סְנֵי לְחַבְרָךְ לָא תַּעֲבֵיד – מה ששנוא עליך על תעשה לחברך (תלמוד בבלי, שבת לא). זאת גירסתו של הילל ל״ואהבת לרעך כמוך״.

במאה ה2 אחרי הספירה רבי עקיבא אמר: ״ואהבת לרען כמוך, כלל גדול בתורה״ (בראשית רבה 24:7). על פי היהדות, אין מקום בעולם לאכזריות או למאמינים בפילוסופיות של אכזריות, נקודה סוף פסוק. זהו משמעותו של חיקוי האל ושל מוסר אמת.

שבת שלום